***אברהם אוסקר בע"מ ואח' נ' לביטוח בע"מ

החלטה

מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח בגין משאית ומנוף שבוטחו ע"י הנתבעת, ונגנבו לטענת התובעים. הנתבעת דחתה את התביעה לתשלום תגמולי הביטוח, בין היתר, בטענה כי האירוע לא התרחש בנסיבות שדווחו, כי נמסרו פרטים כוזבים וכי לא הופעל המיגון כנדרש בפוליסה.

בפניי בקשת התובעים לחשיפת דו"ח חוקר מטעם הנתבעת.
התובעים טענו בבקשתם, כי במקביל לסירוב לתשלום תגמולי הביטוח, הוגשה תלונה למשטרה, אשר החליטה לסגור את התיק משלא נמצאה אשמה פלילית במעשי התובעים. נטען כי דרך המלך מחייבת גילוי ומתן אפשרות לעיין בכל המסמכים המצויים בידי צד, והנוגעים להליך המשפטי, כדי למנוע הפתעות. החריג הינו דחיית הגילוי והוא מוגבל למקרים יוצאים מן הכלל.
התובעים הפנו בבקשתם למספר החלטות בהן הורו בתי המשפט לחשוף דוחות חוקרים, בטענה כי לא התקיימו החריגים המצדיקים חיסיון או דחיית הגילוי, אשר עלולים להאריך את הדיון ולסרבל אותו שלא לצורך. לטענת התובעים, דווקא חשיפת הדו"ח בשלב מקדמי, עשויה לייעל את ההליכים על ידי קידום אפשרות לפשרה והתארגנות ראויה של התובעים להגשת ראיותיהם תוך התייחסות לתהיות העולות מדו"ח החוקר.

הנתבעת התנגדה לחשיפת דו"ח החקירה.
הנתבעת ציינה כי נספחי דו"ח החקירה, למעט ההודעות שנגבו על ידי החוקר, נתגלו במסגרת גילוי מסמכים שהועבר לב"כ התובעים. הבקשה מתייחסת רק לדו"ח החקירה עצמו ולהודעות שנגבו על ידי החוקר מטעם הנתבעת.
הנתבעת טענה כי במקרים כגון אלה, של חשד לביום האירוע הביטוחי, לא קיימת אופציה למבטחת להפריך את גרסת המבוטח למעט ערעור מהימנות המבוטח בחקירה הנגדית, כאשר חשיפת הדו"ח תפגע באופן אנוש ביכולת זו.
אף הנתבעת מפנה לשורה של פסקי דין בהם נקבע החיסיון האמור.
הנתבעת מאבחנת בין דו"ח החקירה, המהווה מסמך שהוכן לצורך ההליך המשפטי, ולכן הוא כפוף לחיסיון מוחלט, לבין ההודעות שגבה החוקר הפרטי, אשר הנתבעת מבקשת לדחות את גילוין עד לתום חקירת עדי התובעים, על מנת שלא לפגוע בחקירה הנגדית, ומבלי לאפשר לתובעים להתאים בדיעבד את גרסאותיהם למידע המצוי בידי המבטחת, הנתבעת.

התובעים לא הגישו תשובה במועד שנקבע לתשובתם.

ההכרעה

ההלכה בעניין דחיית הגילוי של דו"ח חוקר נקבעה בעניין סויסה (רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב פד"י נ"ה (1) 515 (19.12.99)).
בעניין זה קבע כב' השופט לוין כי אכן בדרך כלל יש לאפשר לבעלי הדין לשחק בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בלא שהייתה בידו אפשרות לבדוק את טענות הצד שכנגד ולהכין טענות לסתור אותן. חרף גישה כללית זו, ישנם מקרים חריגים ונדירים בהם תוגבל זכות העיון על מנת שלא לפגוע בגילוי האמת.
בית המשפט העליון מנסח את ההלכה כדלקמן: ראשית, חזקה היא שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים בין מסמכים מועילים ובין מסמכים מזיקים. שנית, בית המשפט רשאי לסטות מן הכלל האמור אם שוכנע שעיון במסמכים בשלב מוקדם, עשוי להביא לשיבוש ראיות ולא לסייע לחשיפת האמת. שלישית, בהחלטה לסטות מן הכלל האמור יש להביא בחשבון את המחלוקת כפי שעולה מכתבי הטענות, כאשר אם המחלוקת סבה על עצם קיום האירוע, תהיה נטייה יותר למניעת הגילוי מאשר כאשר מדובר בנזק בלבד. רביעית, בית המשפט רשאי לעיין בעצמו במסמך בטרם מתן ההחלטה. חמישית, בית משפט של הערעור בדרך כלל לא יתערב בהחלטה זו שהתקבלה על ידי ערכאה דיונית (הלכת סויסה, שם, פסקה 14).
על הלכה זו חזר בית המשפט פעמים רבות (ר' למשל רע"א 4846/11 בר עידן ייצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל (2011) ; רע"א 9288/07 גזי איוב נ' צבי שפיגל (2007) ; רע"א 2037/04 בנק דיסקונט בע"מ נ' ששון מרון (2004) ועוד רבים).

אין מחלוקת איפוא, כי הכלל הוא חשיפה של כל החומר, והחריג הוא דחיית החשיפה. חריג זה יבוא לידי ביטוי באותם מקרים בהם קיים חשש של ממש כי חשיפת החומר בשלב מקדמי, בטרם הגשת תצהירים ועדות של הצד שכנגד, עלולה להביא להתאמת עדויות באופן שיקשה על גילוי האמת.

ככלל, לבעל דין עומדת טענת חיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת התדיינות משפטית תלויה ועומדת או צפויה בהסתברות ממשית. הטעם לכלל זה נעוץ בערך ההגנה על האוטונומיה הנתונה לצד למחלוקת להכין את קווי עמדתו במשפט בלא הפרעה. חסיון מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה את זכותו של בעל דין שכנגד לגילוי תוכנו של המסמך ולעיון בו (ר' רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' אורי שימקו, (13.6.2007) והפסיקה המאוזכרת שם).

בענייננו, מתגובת הנתבעת עולה, כי דו"ח החקירה הוא מסמך שהוכן במיוחד עבור ההליך המשפטי ואין בכוונתה להגישו גם לא לאחר תום פרשת התביעה. בנסיבות אלה, ברור כי מדובר במסמך שהוכן לצורך ההליך המשפטי, והוא חוסה תחת חיסיון מוחלט. יצוין כי מסקנות של החוקר מפעולות שביצע ממילא הן בגדר עדות סברה שאיננה קבילה.

המחלוקת הינה איפוא, אך ורק לגבי הודעות שגבה החוקר מטעם הנתבעת מעדי התובעים.